2016. מילים ולחן: צבי שרף. לזכר נתן יונתן ושיריו.
קצף הגל
הגאות והשפל
הים שר שיריו
כמו אוהב נעזב
לובֶן הרוח,
הרי כל חייךָ
משב געגוע
לנחל אכזב.
שם על החוף
מחכה עוד לאות
מספינה שיצאה
ולעולם לא תשוב.
אלף שירים
אל הדרך יוצאים
לזמֵר שוב
את זמר הים העצוב.
אבן מבצר
ופריחת החצב
מזכירים את הסתיו,
את הקיץ שתם.
שדה הזהב
כבר דעך, בשולֵי
הדרכים בם הלכתָ
עד סוף העולם.
שם על החוף…
קול הקטיפה
בגביעי השפתיים
של לב מאוהב
שלפתע נשבר
לא יגיד עוד מילים,
לא יכתוב עוד באבן
שירים שאהבתְ
בין סלעי המדבר.
שם על החוף
מחכים עוד לאות,
הספינה שיצאה
לעולם לא תשוב.
אלף שירים
אל הדרך יוצאים
לזמֵר שוב
את זמר הים העצוב.
דף שנגמר
והגן כבר נסגר
אך אתה כאן, גם אם
לעולם לא תשוב.
נצח הזמן
בין אביב לענן
לא ישכיח
את זמר הים העצוב.