הללויה

כן, שמעתי שהיה שם צליל או תו

שדוד ניגן, ואלוהים אהב

אם לא אכפת לכם, אסביר מדוע:

הפַה הפך לסול ולה

המשיך לסי, ועוד עלה

המלך שר בלהט – הללויה.

הללויה, הללויה

הללויה, הללויה.

 

והאל הטוב אכן דאג;

אותו הלילה על הגג

רחצה היא את גופה – והסוף ידוע.

מראה יופיה באור הליל,

רומֵם בּךָ תשוקת האל

וכל גופךָ רעד אז – הללויה.

 

הללויה…

 

תרצו ודאי  לומר עכשיו:

נשאתָ שם האל לשווא,

ועל פניכם מבט של זעזוע.

אך יש ניצוץ בכל משפט –

ואם הבחנתם בו, כמעט

סוף-סוף  הבנתם מה זה הללויה.

 

הללויה…

 

אז זהו זה, אני חושש,

זה לא הרבה – אך זה מה יש

אשתוק מעט, אתן לכם לנוח.

ניסיתי קצת דברי תורה,

גם אם נכשלתי – לא נורא,

תמיד תוכלו  לשיר סתם – הללויה.

 

הללויה…