2001. מילים ולחן: ליאונרד כהן. תרגום: צבי שרף
כן, שמעתי שהיה שם צליל או תו
שדוד ניגן, ואלוהים אהב
אם לא אכפת לכם, אסביר מדוע:
הפַה הפך לסול ולה
המשיך לסי, ועוד עלה
המלך שר בלהט – הללויה.
הללויה, הללויה
הללויה, הללויה.
והאל הטוב אכן דאג;
אותו הלילה על הגג
רחצה היא את גופה – והסוף ידוע.
מראה יופיה באור הליל,
רומֵם בּךָ תשוקת האל
וכל גופךָ רעד אז – הללויה.
הללויה…
תרצו ודאי לומר עכשיו:
נשאתָ שם האל לשווא,
ועל פניכם מבט של זעזוע.
אך יש ניצוץ בכל משפט –
ואם הבחנתם בו, כמעט
סוף-סוף הבנתם מה זה הללויה.
הללויה…
אז זהו זה, אני חושש,
זה לא הרבה – אך זה מה יש
אשתוק מעט, אתן לכם לנוח.
ניסיתי קצת דברי תורה,
גם אם נכשלתי – לא נורא,
תמיד תוכלו לשיר סתם – הללויה.
הללויה…
איזה יופי של תרגום!!
תודה אורנה.