מחבר: zvisherf@gmail.com

2024. תקוות הלב 
גירסה חופשית ל- We Are The World.  תשעה חודשים למלחמת 7 באוקטובר.

רגע אחד
בו הזמן עומד פתאום
העולם כבר לא יהיה כמו אתמול
כל מה שאיבדנו
כל שנשרף בלב
ואין, ואין את מי לשאול.

רגע אחד
בו פשוט צריך לבחור
העולם חייב להיות אחר
כל מה שנשאר עוד
אחרי כל הכאב
התקווה, האהבה שתטהר.

תקוות הלב
כמו האביב היא
היא קול של שיר עולה ומנגן
אם רק תקשיבי
כן, בזה בחרנו
לקום מן העפר
לקום עכשיו אל יום חדש
את ואני.

הו, פתח את לבְּךָ
אל הרגש החומל
את היד – תושיט לכל נופל
אדמה רועדת, הפחד עוד מוֹלֵך
כל כך רבים עוד תוהים: לאן נלך?

תקוות הלב..

כשהיום אפל
ואין שום קרן אור
דווקא אז נלך,
לא נביט אחור.
כן, אז אולי נבין
עוד נוכל שוב להיות
עם אחד – אחים ואחיות.

תקוות הלב..

2016. אל מול שקיעה

ולא חשבתי שאפשר
עוד ככה לאהוב
על חול לבן רטוב
אל מול שקיעה

כאילו כל מה שהיה
קרה ממש אתמול
וכך, כמו עוף החול
קם לתחיה.

בַּחוף שחקו שני ילדים בתוך אדוות גלים
וזוג רצים עבר נוטף זיעה
ורק אנחנו מביטים, שותקים ללא מילים,
מה כבר אפשר לומר אל מול שקיעה.

אולי הייתי מנסה הכל אחרת
לו רק ניתן היה לשוב לַהתחלה
אבל עכשיו על חוף הים יורד הערב
שנינו יחד חבוקים אל מול שקיעה.

זוכר – על סלע ביוון, לפני הרבה שנים
אמרתְ לי – בוא נחזור, כאן מסוכן
ועד היום אני חולם על השקיעה ההיא
שלא אזכה לראות עוד לעולם.

ענן אדום עלה באש, נשק לכחול הים
קרץ בעין הצדף הלבן
כמה זריחות צריך לראות בשביל שקיעה אחת
שבה פתאום הכל נהיה מובן.

ובאמת, אולי אפשר היה אחרת
גם אם כבר אין שום דרך חזרה
יום רודף יום ואת אומרת –
לא ידעתי שאפשר כך מול שקיעה.

לא האמנתי שאפשר
עוד ככה לאהוב
רק עם מבט קרוב
ונגיעה.

לו רק ניתן היה על חוף
לשבת עד הסוף
על חול לבן רטוב
אל מול שקיעה.

1985. אל תוותרי  הדודאים והפרברים.

ושוב נצא בשביל העפר
ושוב יחפים נרוץ באביב
בין שיחי הקוצים וזהב השדות
ואדומים גגות שבכפר
וירק עוטר להם מסביב
הד צחוקנו יעיר שנים אבודות.

אל, אל תוותרי על האור הזה
נוכל ביחד עוד פרח לקטוף
קצת לאהוב
לא לעזוב.

ועם מראות לבלוב ופריחה
וריח הגן ההוא – הקסום
איך חלמנו לעוף, להיות אחרים
וגם ידענו רוך ושמחה
ושבע ליפול ושבע לקום
איך חלום שנשבר נדע להרים.

אל, אל תוותרי…

הלא אמרנו יום המחר
הוא יום מאושר יותר, הוא הכל
לא חדלנו עולם חדש להקים
אך זמן עבר וכבר מאוחר
ויום המחר היה לאתמול
איך אל בוקר חדש נוכל להשכים.

אל, אל תוותרי…

1996. אפילו   מתוך האלבום "ירח שחור". לחן וביצוע: צבי שרף.

2001. ע"פ  Tema de Amor de Gabriela.  אנטוניו קרלוס ז'ובים.   תרגום: צבי שרף 

עבור מופע שירי א. ק. ז'ובים – קו 4 ואורי הרפז – פסטיבל ג'אז בלוז ווידיאוטייפ –  2001.

2005. ע"פ I Wish.  מילים:סטיבי וונדר.  תרגום: צבי שרף

2001.    מילים ולחן: ליאונרד כהן.  תרגום: צבי שרף

2006. השיר שלך .  גילה חסיד, לזכר אִמה – נינה חסיד. ע"פ Minoraki – חאריס אלקסיו.

בַחלום הלילה – כמו בתוך מסע
כשהאור כבֶה אותי את מכסה
את עדיין עוד פה.
וכמו אז – יושבת לידי קרוב
ושפתייך – שנשקו לי לילה טוב
לוחשות – סַגַפּוֹ.

זהו שיר שלַך, זה שיר של אהבה
הוא כואב, אבל הוא גם נותן לי כוח
לתת עוד מעצמי, לדעת גם לשמוח
כמו נשיקה שמרעידה
כמו חיבוק של פרידה.

צליל בוזוקי מרחוק גַווע לאט
וצלצול הטלפון – ודאי זו אַת
שאומרת שלום.
ואולי זה רמז ששלחת משם –
מושיטה לי יד עם החיוך החם
לעבור את היום.

כן, עכשיו אַת שיר, את שיר של אהבה…

ויודעת שגם כאן, אַת באולם
מקשיבה לשיר הזה – שלא הושלם
וגאה בי כל כך.
בחלום הלילה את תמיד אתי
המבט שלך בתוך עיני בִּתי
הוא יעיד שנִצַחתְ.

כן, עכשיו אַת שיר, את שיר של אהבה…